<h1>ראב"ן סימן ש"ה</h1>
<h2>דף נה:</h2>
אמר רב הונא יין משהתחיל להמשיך מן הענבים על הגת דדרך הגת מודרון לפניו והיין מושך מיד כשיוצא מן הענבים, רב הונא מחמיר טפי מתנא דמתניתין דלתנא דמתני' לא הוי נסך עד שירד לבור, ולרב הונא הוי נסך מיד במשיכה מן הענבים ומוקי למתני' דאמר לוקחין גת בעוטה מן הגוים בגת מליאה ופקוקה שלא נמשכה אבל בגת מליאה ואינה פקוקה שנמשך ממנה היין אם נגע בו הגוי עד שלא ירד לבור הוי נסך, [וכן אם נגע במה שעל הגת דכיון דהתחיל להימשך הוי כולו נסך], וכן אם הגת חסירה אפילו פקוקה נמשך היין למקום מודרון והוי כולו נסך. וכל זה במקום אשר מוליכין הענבים על הגת, אבל במקום שבוצרין בקופות ודורכין בהן ומוליכין על הגת כשמוריקין מן הקופות על הגת או מן קופה לקופה אחרת הוי נמשך היין כשמוריקו מקופה ראשונה לשנייה או לגת ונעשה נסך. ושמעינן מינה דבקופה ראשונה אין נעשה נסך דהא אין לו מקום להמשיך והוי כגת פקוקה ומליאה, וכרב הונא קיימא לן דמחמיר. והא דתנן אין דורכין עם הנכרי בגת משום דרב הונא דילמא ממשיך ואוסר.
<h2>דף נו:</h2>
תשובת רבינו שלמה נ"ע על היין שבחביות שהוציאו ממנה יין לתוך כלי שמזג ממנו גוי לכוס ששתה בו ונשאר בו עכבת יין, נראה בעיני שהוא מותר אע"פ שלא עמד ישראל על גביו במוזגו מן הכלי לתוך הכוס, לפי שאין גוים עכשיו אדוקין לנסך יין ואין משכשכין בידיהן לתוך הכלי שמוזגין ממנו, אלא מחמת ניצוק חיבור נאסר וכן הלכה דנצוק חיבור וכששכח ישראל ועירה לתוך כלי ראשון הרי זה נצוק הבא מחמת נצוק, ואין לאסור היין (שבכלי) [ש]בחביות עליו אלא מה שירד לכלי נאסר. אמר רב הונא [ע"ב.] הנצוק והקטפרס הוי חבור ליין נסך, וקיימא לן כוותיה דדיקא מתני' כוותיה דתנן הנצוק והקטפרס אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה ומדלא תנן ולא ליין נסך ש"מ דליין נסך הוי חיבור, ואף על גב דאמר ליה רב נחמן מנא לך הא ומסקנא אלא מהא ליכא למשמע מינה, דיחויא הוא דיין נסך חמיר משום חומרא דע"ז. וגם מדאמר להו [שם] רב חסדא להנהו סבוייתא כי זבניתו חמרא לגוים קטיפו קטופי אי נמי נפוצו נפוצו ותער כדה [בראשית כ"ד] תרגום ונפצת כלומר תערו כל הכלי העליון לשופכו לחוץ כולו עד שלא יגיע ראש הנצוק לכלי התחתון, אלמא אית ליה נצוק דרב הונא, ואף רב נחמן לא נחלק עליו אלא דא"ל מנא לך הא. ואף רב הונא לא אמר אלא מנצוק, אבל בנצוק בר נצוק לא הוי חיבור ושרי, דתנן [נ"ה.] ירד לבור היין ונגע בו גוי מה שבבור אסור והנשאר שלא ירד לבור עדיין שרי ואמר רב הונא לא שנו דמה שעל הגת מותר אלא שלא החזיר גרגותני לגת הוא הסל שתולין לפני הגת להקפות את היין שלא יפלו בו ענבים מן הגת אבל החזיר גרגותני לגת אסור מה שעל הגת דהגרגותני נאסר מן היין (שבתוכו בבור) [שבתוך הבור] שהוא נצוק ראשון ומה שעל הגת לא נאסר שהוא שני מן הגת לגרגותני אלא בחזרתו הגרגותני לגת. ועוד תנן [ע"ב.] נטל את המשפך ומדד לתוך צלוחית של נכרי ונאסר המשפך בנצוק וחזר ומדד לתוך צלוחית של ישראל אם יש בו עכבת יין במשפך שנשאר בו מן היין שימדד לכלי של גוי נאסר היין שבכלי שמדד בו לישראל מפני היין נסך שבמשפך שנתערב עם הכשר אבל הנשאר בכלי שלא ירד למשפך שרי [מפני שהמשפך עצמו מה שנשאר נאסר רק בנצוק], אבל אם לא נשאר יין במשפך (מפני שהמשפך עצמו שנשאר בנצוק) לא נאסר יין של ישראל לא מה שלא ירד למשפך ולא מה שירד למשפך. ובתשובת הגאונים מצאתי דסמכו אשנויא דתניא רבי חייא שפחסתו צלוחיתו דנגע ממש יין ביין ואי לא נגע נצוק לא הוי חיבור, ופסקו מהכא דנצוק אינו חיבור. ולא נהירא לי, מדאמרינן נמי [ע"ג.] במערה יין נסך לתוך יין כשר ודוקא צילצול קטן דלא נפיש עמודיה אבל חבית דנפיש עמודיה הוי חיבור ולא בטל, אלמא דנצוק חיבור. וגם רבינו שלמה פסק דנצוק חבור כאשר פסקתי.
וגם פסק רבינו שלמה כרב ששת [ע"ב:] בגוי המערה יין כשר מכלי לכלי דמה שעירה לחוץ אסור ומה שנשאר בכלי שרי, וראיתי חכמים גדולים מקשין פסק אפסק דכיון דהילכתא דנצוק חבור אמאי מה שנשאר בכלי כשר הא מחובר לעירוי שבחוץ על ידי נצוק וליתסר, אלא ודאי מדשרי רב ששת את הנשאר בכלי ש"מ דנצוק אינו חיבור. לכן אבוא היום להעמיד דברי רבינו שלמה ופסקותיו דנצוק חיבור ולא קשיא פסק אפסק ואפרש השמועה על בורייה ומתוך כך יתבררו דברי ודבריו, ת"ש המערה מחבית לבור קילוח היוצא משפת חבית ולמטה אסור, וקס"ד בישראל המערה יין כשר מחבית לבור שיש בו יין נסך וש"מ נצוק חיבור דהא כל הקילוח אסור ואמאי אמר ר"נ מנא לך הא, ומשיב אי ניצוק חיבור ש"מ אפילו מה שבחביות נמי תיתסר דהא מיחבר בניצוק לבור ומשני לא צריכא דמיפסק פסוקי קילוח היורד מפי חביות דלא מיחבר, מכל מקום קושייתין קמייתא הדרא דמדנאסר ראש הקילוח ש"מ דניצוק חיבור ומאי תיבעי לרב נחמן מנא לך, הא תרגמה רב ששת בגוי המערה וכו' כלומר לעולם לא תשמע מינה דנצוק חיבור דהא קילוח לא בנצוק מיתסר אלא מפני שעירהו גוי מן החבית ובחבית יין כשר מיירי ועירה גוי מן החבית לבור דהא לא מיתסר בנצוק אלא מפני עירוי הגוי דאתא היין מכוחו וגזרו עליו משום מגעו, ומקשי אי בגוי המערה אפילו מה דבחביתא תיתסר שהרי הוערה מכוחו, ומשני עירוי כח גוי מדרבנן הוא דאסור דהא לא נגע ביה ועל היוצא מכוחו גזרו רבנן משום מגעו דהא מצי למינגע. וכיון דהא מתניתין לאו בנצוק מיירי לא תשמע מינה דנצוק אינו חיבור, ועמדו דברי רבינו שלמה דנצוק חיבור, וגם בגוי המערה נמי דפסק כרב ששת נראין דבריו דליכא דפליג עליה. והא דאמר רב פפא [ס'.] גוי אדנא ומוריק היין כשר לחבית שביד ישראל אסור חמרא, ביין שהורק קאמר ולא ביין הנשאר בחבית, והכי נמי מסתברא מדקאמר ישראל אדנא וגוי אכובא חמרא שרי ועל כורחך ביין דנפק לכובא קאמר דלמה שבחבית לא איצטרך ליה למישרי, התם נמי חמרא בדנפק קאמר. והא דגישתא ובת גישתא [ע"ב:] דאסר רבא שמע מינה דנצוק חיבור ורוצים למידק מיניה דנצוק אינו חיבור, ליתה דאימא לך ודאי רבא אית ליה נצוק דרב הונא דהיינו שהאיסור למטה וההיתר למעלה, [אבל הכא דההיתר הוא למטה בחבית ודאיסור למעלה] שהרי נגע הגוי ביין למעלה בגישתא וקאמר ש"מ דכי האי נצוק הוי חיבור, ועדיפא מדרב הונא דאילו רב הונא לא אמר נצוק חיבור אלא בשהאיסור למטה וההיתר למעלה דכיון דעשוי ליפול באיסור הוי כאילו נפל כי מחבר ליה נצוק, ואילו הכא רבא אמר דנצוק כי האי דהאיסור למעלה אף ע"פ שאין היתר של מטה עשוי ליפול (כי) הוי חיבור ועל זה מתמה, ומשני כולה חמרא בגישתא גריר וכיון דהכי עשוי ליפול באיסור הוא והוי כאילו האיסור למטה והיתר למעלה והוא נצוק דרב הונא דהוי חיבור, אבל קנישקנין דהוי האיסור למעלה דהא יין שבפי הגוי וההיתר למטה כל היין שבכלי לא חשוב נצוק דהא ההיתר שבכלי אינו נגרר בדד שמוצץ בו אלא אם כן מוצצו כל שעה ולא הוי כגישתא דגריר בלא מציצת כל שעה הילכך לא הוי חיבור, אבל נצוק דרב הונא דגריר ההיתר אחר האיסור ונופל בו מאליו הוי חיבור. וכיון דקיימא לן כרב ששת, גוי שמזג יין כשר מקנקן לכלי כשר מה שיצא לחוץ אסור והנשאר בקנקן כשר, ואם מזגו לתוך כלי שהוא נסך נאסר אף מה שבקנקן בנצוק, ואם חזר ישראל ומזג יין כשר מחבית לקנקן שנאסר היין שבו בנצוק ה[נ]שאר בחבית כשר דהנאסר בנצוק אינו חוזר ואוסר בנצוק דהוה ליה נצוק בר נצוק כדפרישית לעיל, אבל אם הוחזר מה שבקנקן לחבית היין שבחבית אסור כדלעיל בהחזיר גרגותני לגת.
<h2>דף עב.</h2>
תשובת רבינו שלמה נ"ע על היין שבחביות שהוציאו ממנה יין לתוך כלי שמזג ממנו גוי לכוס ששתה בו ונשאר בו עכבת יין, נראה בעיני שהוא מותר אע"פ שלא עמד ישראל על גביו במוזגו מן הכלי לתוך הכוס, לפי שאין גוים עכשיו אדוקין לנסך יין ואין משכשכין בידיהן לתוך הכלי שמוזגין ממנו, אלא מחמת ניצוק חיבור נאסר וכן הלכה דנצוק חיבור וכששכח ישראל ועירה לתוך כלי ראשון הרי זה נצוק הבא מחמת נצוק, ואין לאסור היין (שבכלי) [ש]בחביות עליו אלא מה שירד לכלי נאסר. אמר רב הונא [ע"ב.] הנצוק והקטפרס הוי חבור ליין נסך, וקיימא לן כוותיה דדיקא מתני' כוותיה דתנן הנצוק והקטפרס אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה ומדלא תנן ולא ליין נסך ש"מ דליין נסך הוי חיבור, ואף על גב דאמר ליה רב נחמן מנא לך הא ומסקנא אלא מהא ליכא למשמע מינה, דיחויא הוא דיין נסך חמיר משום חומרא דע"ז. וגם מדאמר להו [שם] רב חסדא להנהו סבוייתא כי זבניתו חמרא לגוים קטיפו קטופי אי נמי נפוצו נפוצו ותער כדה [בראשית כ"ד] תרגום ונפצת כלומר תערו כל הכלי העליון לשופכו לחוץ כולו עד שלא יגיע ראש הנצוק לכלי התחתון, אלמא אית ליה נצוק דרב הונא, ואף רב נחמן לא נחלק עליו אלא דא"ל מנא לך הא. ואף רב הונא לא אמר אלא מנצוק, אבל בנצוק בר נצוק לא הוי חיבור ושרי, דתנן [נ"ה.] ירד לבור היין ונגע בו גוי מה שבבור אסור והנשאר שלא ירד לבור עדיין שרי ואמר רב הונא לא שנו דמה שעל הגת מותר אלא שלא החזיר גרגותני לגת הוא הסל שתולין לפני הגת להקפות את היין שלא יפלו בו ענבים מן הגת אבל החזיר גרגותני לגת אסור מה שעל הגת דהגרגותני נאסר מן היין (שבתוכו בבור) [שבתוך הבור] שהוא נצוק ראשון ומה שעל הגת לא נאסר שהוא שני מן הגת לגרגותני אלא בחזרתו הגרגותני לגת. ועוד תנן [ע"ב.] נטל את המשפך ומדד לתוך צלוחית של נכרי ונאסר המשפך בנצוק וחזר ומדד לתוך צלוחית של ישראל אם יש בו עכבת יין במשפך שנשאר בו מן היין שימדד לכלי של גוי נאסר היין שבכלי שמדד בו לישראל מפני היין נסך שבמשפך שנתערב עם הכשר אבל הנשאר בכלי שלא ירד למשפך שרי [מפני שהמשפך עצמו מה שנשאר נאסר רק בנצוק], אבל אם לא נשאר יין במשפך (מפני שהמשפך עצמו שנשאר בנצוק) לא נאסר יין של ישראל לא מה שלא ירד למשפך ולא מה שירד למשפך. ובתשובת הגאונים מצאתי דסמכו אשנויא דתניא רבי חייא שפחסתו צלוחיתו דנגע ממש יין ביין ואי לא נגע נצוק לא הוי חיבור, ופסקו מהכא דנצוק אינו חיבור. ולא נהירא לי, מדאמרינן נמי [ע"ג.] במערה יין נסך לתוך יין כשר ודוקא צילצול קטן דלא נפיש עמודיה אבל חבית דנפיש עמודיה הוי חיבור ולא בטל, אלמא דנצוק חיבור. וגם רבינו שלמה פסק דנצוק חבור כאשר פסקתי.
וגם פסק רבינו שלמה כרב ששת [ע"ב:] בגוי המערה יין כשר מכלי לכלי דמה שעירה לחוץ אסור ומה שנשאר בכלי שרי, וראיתי חכמים גדולים מקשין פסק אפסק דכיון דהילכתא דנצוק חבור אמאי מה שנשאר בכלי כשר הא מחובר לעירוי שבחוץ על ידי נצוק וליתסר, אלא ודאי מדשרי רב ששת את הנשאר בכלי ש"מ דנצוק אינו חיבור. לכן אבוא היום להעמיד דברי רבינו שלמה ופסקותיו דנצוק חיבור ולא קשיא פסק אפסק ואפרש השמועה על בורייה ומתוך כך יתבררו דברי ודבריו, ת"ש המערה מחבית לבור קילוח היוצא משפת חבית ולמטה אסור, וקס"ד בישראל המערה יין כשר מחבית לבור שיש בו יין נסך וש"מ נצוק חיבור דהא כל הקילוח אסור ואמאי אמר ר"נ מנא לך הא, ומשיב אי ניצוק חיבור ש"מ אפילו מה שבחביות נמי תיתסר דהא מיחבר בניצוק לבור ומשני לא צריכא דמיפסק פסוקי קילוח היורד מפי חביות דלא מיחבר, מכל מקום קושייתין קמייתא הדרא דמדנאסר ראש הקילוח ש"מ דניצוק חיבור ומאי תיבעי לרב נחמן מנא לך, הא תרגמה רב ששת בגוי המערה וכו' כלומר לעולם לא תשמע מינה דנצוק חיבור דהא קילוח לא בנצוק מיתסר אלא מפני שעירהו גוי מן החבית ובחבית יין כשר מיירי ועירה גוי מן החבית לבור דהא לא מיתסר בנצוק אלא מפני עירוי הגוי דאתא היין מכוחו וגזרו עליו משום מגעו, ומקשי אי בגוי המערה אפילו מה דבחביתא תיתסר שהרי הוערה מכוחו, ומשני עירוי כח גוי מדרבנן הוא דאסור דהא לא נגע ביה ועל היוצא מכוחו גזרו רבנן משום מגעו דהא מצי למינגע. וכיון דהא מתניתין לאו בנצוק מיירי לא תשמע מינה דנצוק אינו חיבור, ועמדו דברי רבינו שלמה דנצוק חיבור, וגם בגוי המערה נמי דפסק כרב ששת נראין דבריו דליכא דפליג עליה. והא דאמר רב פפא [ס'.] גוי אדנא ומוריק היין כשר לחבית שביד ישראל אסור חמרא, ביין שהורק קאמר ולא ביין הנשאר בחבית, והכי נמי מסתברא מדקאמר ישראל אדנא וגוי אכובא חמרא שרי ועל כורחך ביין דנפק לכובא קאמר דלמה שבחבית לא איצטרך ליה למישרי, התם נמי חמרא בדנפק קאמר. והא דגישתא ובת גישתא [ע"ב:] דאסר רבא שמע מינה דנצוק חיבור ורוצים למידק מיניה דנצוק אינו חיבור, ליתה דאימא לך ודאי רבא אית ליה נצוק דרב הונא דהיינו שהאיסור למטה וההיתר למעלה, [אבל הכא דההיתר הוא למטה בחבית ודאיסור למעלה] שהרי נגע הגוי ביין למעלה בגישתא וקאמר ש"מ דכי האי נצוק הוי חיבור, ועדיפא מדרב הונא דאילו רב הונא לא אמר נצוק חיבור אלא בשהאיסור למטה וההיתר למעלה דכיון דעשוי ליפול באיסור הוי כאילו נפל כי מחבר ליה נצוק, ואילו הכא רבא אמר דנצוק כי האי דהאיסור למעלה אף ע"פ שאין היתר של מטה עשוי ליפול (כי) הוי חיבור ועל זה מתמה, ומשני כולה חמרא בגישתא גריר וכיון דהכי עשוי ליפול באיסור הוא והוי כאילו האיסור למטה והיתר למעלה והוא נצוק דרב הונא דהוי חיבור, אבל קנישקנין דהוי האיסור למעלה דהא יין שבפי הגוי וההיתר למטה כל היין שבכלי לא חשוב נצוק דהא ההיתר שבכלי אינו נגרר בדד שמוצץ בו אלא אם כן מוצצו כל שעה ולא הוי כגישתא דגריר בלא מציצת כל שעה הילכך לא הוי חיבור, אבל נצוק דרב הונא דגריר ההיתר אחר האיסור ונופל בו מאליו הוי חיבור. וכיון דקיימא לן כרב ששת, גוי שמזג יין כשר מקנקן לכלי כשר מה שיצא לחוץ אסור והנשאר בקנקן כשר, ואם מזגו לתוך כלי שהוא נסך נאסר אף מה שבקנקן בנצוק, ואם חזר ישראל ומזג יין כשר מחבית לקנקן שנאסר היין שבו בנצוק ה[נ]שאר בחבית כשר דהנאסר בנצוק אינו חוזר ואוסר בנצוק דהוה ליה נצוק בר נצוק כדפרישית לעיל, אבל אם הוחזר מה שבקנקן לחבית היין שבחבית אסור כדלעיל בהחזיר גרגותני לגת.
